מכל אחד – לא יותר אבל גם לא פחות
רב העיירה ישב ולמד בחדרו כששמע נקישה על הדלת. פנימה נכנסו שניים מתלמידיו וסיפרו לו כי לא מכבר השתדכה בת פלוני לבן אלמוני וכי אין ידם משגת לערוך טקס הכנסת כלה. הפך הרב בראשו, חשב על כל המקומות מהם יכול לקחת והבין כי אין בידו להושיע. קם ממקומו ואמר:
"נלך לסוחר העשיר הגר בקצה השני של העיירה"
"אבל הוא קמצן ידוע" ענו התלמידים.
"בכל זאת נלך" השיב הרב.
הגיעו לבית הסוחר וזה קיבלם בסבר פנים מדוד. ארח אותם בביתו, הגיש לפניהם משקאות וממתקים וכשהרגיש הרב כי הגיעה השעה ציין בפני הסוחר את סיבת בואם. הסוחר שתק רגע, שלח ידו אל כיס מכנסיו והוציא משם פרוטה שחוקה ומלוכלכת. הוא מסר אותה בדחילו ורחימו ביד הרב. זה קם ממקומו, קד קידה עמוקה בפני הסוחר, שיבח את נדיבות ליבו, ברך אותו והורה לתלמידיו כי הגיעה השעה לצאת.
ברגע שיצאו ונסגרה הדלת מאחוריהם החלו התלמידים זועמים:
"פרוטה שחוקה ומלוכלכת! זה מה שנתן?! כיצד הסכמת שיעלוב בך כך? הרי אתה הרב!"
הרב סימן להם במחווה של אצבע המונחת במאונך על שפתיו והם המשיכו ללכת.
כעבור דקות מספר שמעו צעדים מאחוריהם. הסוחר עקף אותם, עמד לפני הרב והוציא מתוך כיסו עוד פרוטה. גם זו הייתה שחוקה אבל לא מלוכלכת.
הרב קד בשנית, ברך את האיש, שיבחו והחמיא לו והסוחר שב לביתו.
"מה?! פעם שניה? אתה לא מבין שהוא מנסה להשפיל אותך?!"
הרב סימן באצבעו שוב והתלמידים שקטו. הם המשיכו ללכת. כעבור כמה דקות הופיע הסוחר שוב ומסר ביד הרב פרוטה נוספת. התלמידים לא אמרו דבר. המעשה חזר על עצמו שוב ושוב ועד שהגיעו לביתו של הרב כבר היה בידיהם כל הסכום הדרוש להכנסת כלה ואף למעלה מכך.
נכנסו שלושתם לבית הרב והתלמידים תבעו הסבר. אמר הרב "מכל אדם אפשר לקבל רק את מה שהוא יכול לתת ורק באופן בו הוא יכול לתת. לא יותר, אבל גם לא פחות".